כבר כמה וכמה שנים החידוש הזה מתרחב ומתפשט: אז מה הן תפילין החרוצות? מהן המקורות לשיטה הזאת? האם תפילין חרוצות הן התפילין המהודרות ביותר? אספנו במיוחד בשבילכם את הפולמוס הרחב סביב הסוגיה הזאת.
לפני שנבאר את הסוגיה הבוערת סביב ה"תפילין החרוצות", נקדים ונבאר כיצד עשויות התפילין המהודרות שלנו, המסורות מדור דור.
התפילין שלנו מורכבות מפרשיות, בתים ורצועות. הבתים של יד וראש שונים בעשייתם: הבית של יד עשויה כקציצה = קוביה אחת בעלת חלל אחד, בו מכניסים את קלף הפרשיות מגולגל וכרוך בתוכו. הבית של ראש, עשוי מארבעה בתים נפרדים, ובכל בית קיים חלל נפרד, ובכל חלל ("מחיצה") מכניסים פרשייה אחת. כך שכל ארבעת הפרשיות מוכנסות בנפרד לכל מחיצה, פרשייה ראשונה למחיצה ראשונה, וכן על זה הדרך.
יצרני הבתים מייצרים את הבתים באופן שהבית של ראש יקבל בסופו של דבר צורה אחידה, שיראה כקוביה אחת, עם חריצים בהיקפה המסמנים את חלוקת הבתים.
בהלכה נפסק שחובה שהבית של ראש יהיה באמת מורכב מארבעה בתים שבלחץ המכונות נצטופפו לכבית אחד, ואסור שהבית יהיה עשוי מבית אחד באופן שרק יסמנו חריצים מבחוץ, כביכול עשוי מארבעה בתים.
יתירה מכך, נפסק לכתחילה שאסור ליצרנים בעשיית הבית לשים דבק בין המחיצות, כדי שאחר שהיצרן יצופף אותם המחיצות לא יתנתקו מהלחץ (שאז הבית פסול), אלא צריך לצופף אותם ללא כל חומר פנימי שחוצץ ביניהם, משום שזה נחשב כ"חציצה". ורק בדיעבד אם שם דבק, הבית כשר. אך וודאי שהתפילין כבר אינם מהודרות בכזה מצב.
אלו הבתים המהודרים של כולנו. כעת, נעבור לתפילין החרוצות.
הסברות במקורות לחידוש התפילין חרוצות
המקור לכך שאנחנו צריכים בכלל שהבית של ראש יהיה מורכב מארבעה בתים במציאות, ושיראו מבחוץ חריצי המחיצות, הוא מפסק הרמב"ם והשו"ע. וכך כתב הרמב"ם (הל' תפילין, פ"ג, הי"א):
"וצריך שיגיע החריץ של תפילין של ראש, עד מקום התפר. ואם היה החריץ ניכר, כדי שיהיו ארבעה ראשין נראין לכל- ואף על פי שאין החריץ מגיע למקום התפר, כשרות. ואם אין חריץ ניכר- פסולות. וצריך להעביר בתוך כל חריץ וחריץ על גבי העור חוט או משיחה להבדיל בין בית לבית. ומנהג פשוט להעביר גיד מגידי התפירה בכל חריץ וחריץ משלשתן". עד כאן לשונו.
וברור מדבריו, שצריך שהבית יהיה מורכב מארבעה בתים, כך שמעבירים חוט או גיד בין מחיצה למחיצה, שזה מכריח את המציאות שהבית באמת מורכב מארבעה בתים. כך, ברור שארבעת הראשים יהיו נראים לכל.
וכן כתב השו"ע בדבריו (או"ח סי' לב, סע' מ):
"...חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד התפר, ואם לא הגיע כשרה. והוא- שיהיה ניכר החריץ, כדי שיהיו ד' ראשיה נראין לכל". עד כאן לשונו.
המכנה המשותף בין פסקיהם, שנקטו ש"החריץ יהיה ניכר, כדי שיהיו ארבעה ראשין נראין לכל".
במילים אלו, באו הסוברים לומר, שלכאורה מבואר שצריך שהחריצים בין המחיצות יהיו ניכרות, ומהו "ניכר"? הם באים לומר, שע"י שרואים רווח אוויר בין המחיצות, זה מבאר שהחריץ "ניכר". ובמיוחד מנקיטת הלשון ש"יהיו ארבעת הראשין נראין לכל", שלכאורה ברור מכאן שרק ע"י אוויר אמיתי בין המחיצות, אנשים רואים שקיימים כאן ארבעה בתים.
מכח סברתם, הם החלו לייצר את התפילין החרוצות, תפילין שיש רווח של כ-0.2 מ"מ בין מחיצה למחיצה, כך שרואים את "הצד השני" ברווח שבין המחיצות.
על עצם הדיוק, רבים חלקו על כך, משום שאין זה דיוק מפורש, אלא רק דיוק מכח סברא, וסברא זו אינה ננקטה בשום כתבי גדולי ישראל שבכל הדורות. ועיקר פלוגתתם הייתה, שלכאורה סברא זאת אינה נכונה, משום שהרמב"ם כשציין שהחריץ צריך להיות ניכר, אינו ציין שצריך לראות את הרווח שבין המחיצות, הוא ציין שאת החריץ הקיים בין המחיצות, צריך שיראו שהוא קיים, ושלא יתכסה בצבע השחור וכדו'. ובמיוחד- בכך שהרמב"ם הדגיש שצריך להעביר חוט או גיד בין בית לבית, הרמב"ם ציין שזאת כדי "להבדיל בין בית לבית". והרי אם צריך להיות האוויר ניכר בתוך החריץ, מה יותר מבדיל מכך בין הבתים, ואם כן בשביל מה צריך את הגיד. אלא ברור הדבר, שאין עניין בהפרדת האוויר בין המחיצות, ולכן צריך להעביר את הגיד כדי שהוא יכריח לנו שיש כאן ארבעה בתים ולא בית אחד עם סימונים מבחוץ.
תמיהה רבתית על המחדשים היא, שגם לשיטתם, תפילין חרוצות זהו רק הידור, ובוודאי שתפילין שאינן חרוצות הן כשרות. והרי אם המקור לשיטתם היא דעת הרמב"ם, הרי הרמב"ם עצמו נקט שאם אין החריץ ניכר, אזי התפילין פסולות. וא"כ, היאך המחדשים מכשירים גם את שאינן חרוצות. ויתירה מכך, היאך נהגו כל הדורות ע"פ זה "בניגוד להלכה".
ובכל זאת, המחדשים נקטו דבריהם גם מדיוקים מדברי המשנה ברורה והביאור הלכה, כדלהלן.
ההבנות במשנה ברורה
המשנה ברורה (שם, ס"ק קפ"ח, ד"ה ניכר החריץ) מפרש את דברי השו"ע שלעיל כך:
"ניכר החריץ: אבל שריטה או רשימה בעלמא- לא מהני כלל, כי עכ"פ צריך הבדל מעט בין הבתים, שיהיו החריצין ניכרים ממש. וכן הח"א מיאן במעשה הסופרים שמדבקין הבתים וטחין את כל הבית בטיח או בגלאנ"ץ רק שעושין רושם בהגלאנ"ץ, ומה גם דלכתחלה בעינן שיהי' החריץ מגיע עד למטה, ועיין בבה"ל, וכ"ש הסופרים שתולין עור על הד' בתים ורושמין בו חריצין בסכין שתהיה נראה כארבעה בתים- דפסול, דעי"ז נעשה תפילה של יד". עד כאן לשונו.
רצון המחדשים לומר שגם המ"ב התכוון באומרו ש"צריך הבדל מעט בין הבתים", שכוונתו להבדל אווירי ביניהם.
אך מכאן ברור שדברי המ"ב לא התכוונו לכך, משום שמשפט לפני כן המ"ב ביאר שסימון מזויף לא מועיל, ועל זה הוסיף שצריך שהבית יהיה באמת מורכב מארבעה בתים אמיתיים ולא בזיוף, שיהיה הבדל (בלשונם הכוונה שבמציאות הבית יהא מובדל) ביניהם, ובוודאי שלא נדרש אוויר. ובעיקר, בכך שהוא מיד מוסיף לספר שהחיי אדם התאונן על אותם מייצרי בתים שמדביקים את הבית בדבק, וטחין את כל הבית כולו בטיח עד שנראה ממש כמו הבית של יד, ורק עם סכין עושים סימונים של חריצים. וכך שהמ"ב מבאר דבריו הקודמין שהתכוון שהבית הבעייתי הוא כשהוא עשוי כשל יד, או במציאות או בדבק, ורק מזייפים חריצים מבחוץ- שזה פסול, אך מה שכשר זהו כשהחריצים המקוריים קיימים ונשארים ללא חציצה ביניהם באותה צורה לאורך כל הייצור. ובוודאי שאין כוונתו לכך שנצרך לראות אוויר בין המחיצות.
הישורת האחרונה במקורות היא בדברי הביאור הלכה.
הביאור הלכה (שם) כותב כך:
"עיין בח"א, דמשמע מיניה דאפילו הנוהגין לעשות התפילין ע"י דיבוק הד' עורות, אפ"ה מהני בדיעבד, אם מדבק לבסוף הד' בתים ביחד, ומשייר מלמעלה רק מעט- שיהיו החריצין ניכרין. אך דמצריך הח"א ליזהר שיהיו החריצין עכ"פ בעצם הבדלת הבתים ולא בהגלאנץ לבד, ובתשובת ח"ס סימן ה' משמע דהנוהגין לעשות תפיליהן ע"י דיבוק לא מהני אפילו החריצין ניכרות, אלא יהיו מובדלות לגמרי, ואז יזהר שיהיה ריבוען קיים כי מצוי שע"י ההבדל נאבד הריבוע, ומנהג העולם במדינתינו כהח"א וכן משמע בספר ישועות יעקב, ומ"מ כל ירא שמיים יזהר לכתחלה לעשות הבתים נפרדים, וכמו שכתב הח"א גופא דלכתחילה פשיטא דנכון לעשות כן.
"והנה אם לא יהיו מדובקים כלל מצוי לפעמים שנתקלקל הריבוע בהמשך הזמן עי"ז ע"כ אפשר שטוב יותר שידבק מעט בשיפולי הבית אצל תיתורא בין בית לבית והנה יש עוד אופן שידבק מעט העורות שבין בית לבית ואם העורות לא יגיעו זה לזה יתן לתוכם חתיכת קלף דק עם דבק שיחברם יחדיו וצדי הבתים וכן בראשי הבתים לא יהיה מדובק כלל ובזה יהיה עדיין כל החריצים מינכר היטב וגם ריבוען יהיה קיים אך באופן זה צריך ליזהר מאוד תמיד שלא לנתק בחוזק בית אחד מחבירו כדי שלא יקרע עי"ז העור שבין בית לבית". עד כאן לשונו.
המילים "ומ"מ כל ירא שמיים יזהר לכתחלה לעשות הבתים נפרדים" הוו לכאורה כמשפט מכריע לסברת המחדשים, שהנה כל ירא שמיים צריך להקפיד שהבתים יהיו נפרדים עם אוויר.
אך למעיינים, ברור שאין כוונתו לכך. שהרי הביאו"ה מביא בתחילה את דעת החיי אדם, שסובר שבדיעבד אף עם דבק מועיל בתנאי שלמעלה אין דבק. ואח"כ מזכיר שהח"א עצמו מזהיר שלא רק הסכין תסמן את החריצין אלא שיהיו קיימים במציאות -"בהבדלת הבתים", ואח"כ מביא את דעת החתם סופר, שבדבק פסול, ואז הוא אומר שמנהג העולם כחיי אדם (בדבק עם קצת שיור), ועל זה הוא חותם שכל ירא שמיים יזהר שהבתים יהיו נפרדים- והוא מציין- כמו שהחיי אדם כתב והזהיר, שזה ברור שהכוונה לבתים במציאות שיהיו ארבעה בתים ללא דבק וחיפוי עם סימון, אלא שהחריצים יהיו אמיתיים. ובוודאי שלא התכוון להפרדה עם אוויר.
(ובעיקר לשיטתם תמוה לשון החת"ס, שכתב "דהנוהגין לעשות תפיליהן ע"י דיבוק לא מהני אפילו החריצין ניכרות, אלא יהיו מובדלות לגמרי", שהרי אם התפילין מליאות בדבק, כיצד שייך שהחריצין ניכרות - שרואין אוויר ביניהם? אלא וודאי שכוונתו שרואים מבחוץ את קצוות החריצין, רק שמבפנים הכל מודבק בדבק.
ואין לומר, שכוונתו היא שהבית עצמו אכן חרוץ ונראה, ורק הרווחים שיש לראות בהן את האוויר הם מלאים בדבק, משום שבכך אי אפשר לנקוט לשון של "ניכרות", שכל ה"ניכר" הכוונה שניכר שזה נפרד, והרי כשיש דבק אין שום היכר להבדיל לטובה בינו לבין בית אחר כמו שלנו, משום ששניהם נראין סתומים ברווחים הפנימיים).
מכל המקורות שבספרי ההלכה שלעיל, לכאורה פשטות הלשון וההבנה כתפילין המסורות לנו מדור דור, וקשה לשנות ולהקשות את הבנת הנקרא כדי להכריח את המקור לסברת המחדשים.
עד כאן המקורות הכתובים. כעת, נגע מעט בראיות ממקורות שבעל פה.
דעת הגר"א עד לגדולי דורנו
סברת המחדשים מנסה להתבסס על מעשה שמספרים על הגר"א שראה אדם מניח תפילין, והגר"א שאלו מדוע התפילין של ראש שלו לא עשויים מד' בתים, כמו התפילין שלו. המחדשים באו לומר שהיאך הגר"א ידע שאינם עשויים מד' בתים. כך שמוכרח לדעתם שלגר"א היו תפילין חרוצות, ולאותו אדם לא היו חרוצות, וממילא בא להוכיחו על תפיליו שאינם כשלו.
קשה לחלוק על מציאות המעשה, דמי יודע מה היה, אך לכאו' הפשטות היא שלגר"א היו תפילין מהודרות רגילות, ולאותו אדם היו תפילין כמו שהמ"ב והביאוה"ל הזהירו שהם בעצם בית אחד עם סימונים מבחוץ, או שאף סימונים מבחוץ לא היו לו. ובזה השאלה שלו הרבה יותר מובנת. ובכ"מ ברור שלאדונינו הגר"א ראייתו הייתה למרחוק ואין כאן המקום להאריך בזה...
כיום, ניסו המחדשים לומר שמרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א סובר כמותם. ואכן, לאחרונה מרן שליט"א אף הוציא מכתב המלצה לאחד המפעלים. בדעתו כל אחד יכול לפתוח את ספרו, ולראות במפורש שאינו סובר שזהו הידור הלכתי, ומפאת קוצר היריעה לא נאריך בזה.
בעיות פרקטיות בתפילין חרוצות
עד כאן הרחבנו הרבה במקורות לפולמוס הזה. כעת, נציין את אחת מהבעיות הגדולות בבתים הללו.
אחת הבעיות היא, שימור צורת הריבוע.
בהלכה נפסק שהמחיצות (לכו"ע) צריכות להיות צמודות. ברגע שאחת המחיצות מתנתקת ממקומה הצידה, הבית פסול (אלא"כ ידביקו עם דבק, אך זה רק בדיעבד ובכך הבית יורד בהידורו).
בבתים חרוצות, קרוב לוודאי שאחר תקופה המחיצות יפרדו. משום, שהיות ויש רווח ברור של כ-0.2 מ"מ בין המחיצות, אין לחץ שעומד על המחיצות שלא יתנתקו לצדדים, ולכן קרוב לוודאי שהבית יפתח ויפסל. והתורה חסה על ממונם של ישראל.
יצויין, שמכתב ההמלצה של מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שהבאנו לעיל שנתן לאחד המפעלים, הוא ציין שזאת לאחר שהתחייבו שבטכנולוגיה חדשה הצליחו לשמר לאורך שנים את צורת הריבוע שלא תיפתח ותיפסל.
Opmerkingen