הקלף שהסופר כותב בו, עשוי לא פחות ולא יותר- מעור של פרה. הלכות רבות תלויות בו, ואיך שמכינים אותו בכלל מרתק. הצטרפו אלינו לתיאור המקיף בכתבה שלפניכם!
הקלף הוא העור של בהמה טהורה המשמש לכתיבת הסת"ם. כתבי הסת"ם חייבים להיכתב על עור בהמה מעובד בעפצים. בגמרא מובא שיש לעבד את עור הבהמה לאחר ההפשטה בקמח, מלח ועפצים, ולאחר העיבוד מתקבל עור עבה המכונה 'גוויל', ועליו יש לכתוב רק ספרי תורה, ואפשר להפיק ממנו 'קלף' ו'דוכסוסטוס' על ידי קילוף השכבה העליונה של העור מן השכבה הבשרנית. החלק הנקלף נקרא 'קלף' המשמש לכתיבת תפילין, ושאר העור נקרא 'דוכסוסטוס' המשמש לכתיבת מזוזות.
צורת ההפרדה בין ה'קלף' ל'דוכסוסטוס' נשכחה במהלך הדורות, ולכן החל מתקופת הגאונים, החלו להשתמש בסוג קלף אחיד לכל כתבי הסת"ם, קלף שעובד בסיד ומלח בלבד, ושיוף בצידו הפנימי, שלא חולקים אותו לשניים, אלא מגרדים את הגוויל מצד הבשר עד שנשאר הקלף בלבד כדי להכשירו לכתיבה בצד זה.
כעת נלמד את השלבים להכנת הקלף:
א. מולחים את העור ל
אחר ההפשטה מצד הבשר למשך כמה ימים עד יבוש העור.
ב. לאחר שהתייבש שורים אותו במים כדי שיתרכך שוב.
ג. לאחר השריה שורים במשרת סיד כמה ימים עד שהשערות יוכלו לרדת בקלות על ידי משיכה ביד, וכך מושכים אותם.
ד. לאחר הורדת השערות, העור נשטף במים, ומגרדים את שאריות הבשר והקרומים והשומנים היטב.
ה. לאחר הגירוד שורים אותו שוב בסיד מרוכז יותר למשך כמה ימים. ו. לאחר ההשריה העור נשטף ונמתח על ידי סד (-מסגרת עץ גדולה שהעור נמתח בתוכה ע"י חוטים הקשורים אליו ממנה) מיוחד לכך.
ז. לאחר יבושו משייפים אותו לצד הבשר עד שיהיה ראוי לכתיבה.
הקלף נחתך לגודל מלבני או ריבוע- בהתאם למה שצריך להיכתב עליו. מלבני לספרי תורה, מגילות- שזה נקרא יריעות, צר וארוך לפרשיות התפילין, וריבוע למזוזות.
אחרי זה, הקלף עובר 'שירטוט'. המשרטט משרטט עם מרצע וסרגל, שחורט שורות שורות בקלף עם רווחים בהתאם לגודל האותיות שיכתבו עליו.
ע"פ שרטוט זה הסופר יכול לכתוב ישר ומסודר את כתבי הסת"ם ע"ג הקלף.
留言