כתב האשורית (= כתב הסת"ם) מתאפיין במאות דקדוקים בצורת כתיבתו, כך שרבי עקיבא דרש על כל תג ותג אלפי דרשות... בכתבה שלפניכם חשפנו מעט מהסודות שמאחורי צורת אותיות הסת"ם.
אותיות הא"ב המוכרות לכולנו, מכילים בתוכן משמעות עמוקה. במסכת שבת (קד.) חז"ל מביאים מדרשים מיוחדים על האותיות, וכעת נביא אותם לפניכם ערוכים בצורה בהירה ויפה.
הגשם החל לרדת. אט אט אנשים הסתגרו בבתיהם. לאחר כשעה הגשם הקל הפך לסופה, כך שכל הרחובות התרוקנו כליל מאנשים. לא היה אפשר כמעט לצאת לחוץ.
גם בית המדרש של האמוראים היה היום סגור.
ילד אחד חשב לעצמו: "איך אפשר שיהיה יום בלי תורה בבית המדרש?!" ותוך כדי מחשבתו יצא מביתו לעבר הגשם החזק, יוצא לבית המדרש.
הוא פותח את דלת בית המדרש, ולהפתעתו הרבה - נכחו שם עוד קבוצה גדולה של ילדים!
"מה אתם עושים פה"? שאל בעודו מוריד את המעיל הרטוב מעליו.
"אמרנו לעצמנו שחייבים שגם היום ילמדו תורה וימסרו 'שמועות' (חידושים ושיעורים) בבית המדרש!"
"באמת?" הילד מחייך, "איזה יופי! מאותה סיבה אני נמצא כאן!" אמר כשכולו זורח מאושר רוחני.
"אז בואו נחל ללמוד!" וקול התורה נשמע היטב ברחבי בית המדרש.
לאחר כמה ימים, רבי יהושע בן לוי נכנס לבית המדרש, והנה קבוצה מ'חכמים' ניגשים אליו לברכת 'שלום עליכם' חמה.
"רבי יהושע, שמעת מה היה ביום הגשום שלא למדנו כאן?"
רבי יהושע עונה בפליאה, "לא, מה כל כך משמחכם?"
"רבי יהושע" ענו לו, "באותו יום באו הילדים לבית המדרש, והם מסרו בו כאלו דברים שאפילו בימי יהושע בן נון לא אמרו! ללא גוזמא כלל!"
רבי יהושע מכיר בחכמים שאינם יודעים טעמה של גוזמא. ובשל כך, כולו קרן מאושר תוך כדי שדוחק בהם לומר לו מה הילדים אמרו.
"אמרו נא לי, כולי משתוקק לשמוע!".
חכמים פתחו את דבריהם.
מדרש אותיות האלף-בית
כך דרשו על סדר הא"ב:
- אלף בינה, כלומר שתלמד תורה.
- גמול דלים, שתגמול חסד ל'דלים'- העניים.
ובביאור האותיות "ג-ד":
הרגל הימינית של ג פשוטה לכיוון האות ד ולא לכיוון האות ב, וזה אומר לנו שדרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים ולעזור להם, שתמיד הוא דרוך ברגלו אחריו.
הסיבה שרגל ה- ד נוטה קצת אחורה לכיוון רגל ה-ג, זה כדי שיהיה סימן לכך שהדל צריך להמציא את עצמו כלפי בעל הבית (גומל החסדים) ולא יטריח את בעל הבית לרוץ אחריו.
הטעם שהפנים של ד אינם כלפי האות ג, זהו ציווי לגומל חסדים שיתן לעני בצנעה "שפני העני לא רואות אותו" כדי שהעני לא יתבייש בקבלת הצדקה ממנו.
כעת, מי שינהג כן מקבל ברכה מיוחדת:
- זה שם ה' (כמו "אני והו הושיעא נא", 'ה-ו' זה חלק משמותיו של הקב"ה), כלומר שהקב"ה:
- זן אותך, כלומר יפרנס אותך.
- חן אותך, שיחון אותך בטובות.
- מטיב לך בהרבה טובות.
- נותך לך ירושה (עניין רוחני).
- קושר לך כתר לעולם הבא.
כעת עוברים לדינים אחרים:
- מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה (=סופית), כלומר שיש מאמרים שחובה עליך לפותחם ולדורשם, ויש מאמרים שאסור לך לדורשם וצריך לסתום בהם, כמו 'מעשה מרכבה'.
- נו"ן כפופה ונו"ן פשוטה (=סופית), שנאמן - אדם כשר, בעוה"ז צריך להיות כפוף ועניו - בעל מידות טובות (כמו נ' רגילה), כך שאותו נאמן כפוף יהיה בסוף 'נאמן פשוט'- סופו בעוה"ב להיות פשוט וזקוף במקום גבוה (כמו ן' סופית).
- ביאור ראשון: סמוך עניים ותעזור להם.
- ביאור שני: סימנים עשה בתורה ובכך תקנה אותה, כלומר שתעשה לך סימנים שיעזרו לך לזכור את דיני התורה (כמו בגמרא שיש לפעמים ראשי תיבות שמהווים כסימנים לזכירת הסוגיות).
- פה פתוח (ף סופית) פה סתום (פ רגילה). כלומר, בשעה שבעם ישראל לא מרביצים תורה עליך לפתוח פיך למסור התורה ולא להצטנע, אך בשעה שמרביצים תורה, אם יש גדול ממך שמוסר תורה אז תצטנע ותיכנע לפניו והשאר פיך סתום.
- צדיק כפוף (צ רגילה) צדיק פשוט (ץ סופית), והביאור בו כמו ב'נאמן כפוף ופשוט' רק שבו התורה מוסיפה כפיפה על כפיפתו, שצדיק גדול מנאמן והתורה ניתנת ברתת ובענווה יתירה.
כעת עוברים לדבר מיוחד שיש אצל ה':
- קדוש, כלומר הקדוש ברוך הוא.
- רשע.
והביאור, שהנה הגב של ר כלפי הפנים של ק, כלומר, שה' לא רוצה להסתכל בפני הרשע.
והסיבה ש'התג' של האות ק' (כמו ז' קטנה שיש בראש האות ק' לצד שמאל) כן כלפי ר', שהקב"ה אומר שאם הרשע חוזר בתשובה, אני קושר לו כתר (כמו הכתר שיש מעל האות ק' - התג) ככתר שיש לי.
והסיבה שהרגל של ק תלויה באוויר ולא מחוברת לאות, זה משום שהרשע כשהוא מתרחק ורוצה לצאת מהקודש אז פותחין לו את הפתח שלמטה בק', כלומר שלא מונעים בעדו מלהיטמא, וכשהוא רוצה לחזור בתשובה (מה-ר' ל-ק'), ה-ר' לא צריכה לעקוף את כל רגל ה-ק' ולהיכנס דרך הפתח שיצאה ממנו, אלא מסייעין בעדו ופותחין לו פתח שהרבה יותר קרוב אליו, וזהו ה'פתח' שיש בו סוף האות ק' לרגל התלויה שלה שזה צמוד לאות ר'.
כעת המדרש מסיים בדבר חשוב מאוד:
- שקר.
- אמת.
הסיבה שהאותיות שמרכיבות את המילה 'שקר' הם קרובות וצמודות בסדר הא"ב (ק,ר,ש), ומה שאין כן האותיות המרכיבות את המילה 'אמת' הם רחוקות מאוד אחת מהשנייה בסדר הא"ב (א,ב,ג...ל,מ,נ...ש,ת), זה משום שלצערנו השקר הוא מצוי וקיים בתדירות גבוהה וקרוב להיות תמיד (כמו שאותיותיו קרובות), אך אמת מאוד נדיר שהיא נאמרת (כמו המרחק הרב שבאותיותיה).
וחותמת הגמרא, שהסיבה שה'רגליים' - הבסיס של האותיות שלמילה "שקר" לכל אות יש רק רגל אחת שעליה עומדת (וכמעט נופלת), לעומת המילה "אמת" שכל אות הבסיס שלה מיושב ומבוסס מאוד, שלכל אות יש ב' רגליים והרגל השניה רחבה כלְבֵנָה, משום ששקר אינו עומד ותמיד מתגלה אך האמת תמיד נשארת קיימת ועומדת כמאמר הידוע "לשקר אין רגליים".
Opmerkingen